אמרת לי פעם
שמן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב
אבל לא הבנתי אותך
כי אני
וגם לא אתה
הגענו לשם
הגענו קרוב
ושם האזור באמת
רמוס וקשה
כמו חצר.
אך המקום היה
ריק
מספקות ואהבה
והשקט היה קודר
לא לחישה
אף לא פרח קטן
ורק גאווה
עוד צומחת בגן
אך אם נסתכל
הרחק אל האופק
נראה את הצדק
יגבר קצת הדופק
כי כל הפרחים
מפיצים שם תקווה
עם ניחוח של אש
מריחים אהבה
כי צדק וספק
אחים הם בנפש
אך אם יהיו לבד
יהיו מלאים רפש.
רְסִיסִים מִמֶנִי 
זה אופטימי.. לא? 🙂
מבחינה מסויימת, כן! 🙂