תמיד רציתי לכתוב משהו מושקע. משהו שייקח יותר מחמש שניות לחשוב אותו, ויותר מחמש דקות לכתוב אותו. רציתי לכתוב משהו שיגרום לאנשים לחשוב- וואוו, יש פה מחשבה מאחורי זה. הייתי רוצה שכשאנשים יקראו את מה שאני כותבת, הם אולי יצטרכו להשתמש במלא מילים לועזיות כדי לתאר בדיוק באיזה אמצעים אומנותיים השתמשתי. או אולי לא להשתמש באף מילה בכלל, כי שום דבר לא יוכל לתאר אותה.
אבל זה קצת קשה לכתוב דבר כזה. אפילו קשה מאוד. כי אנשים לא מתלהבים כל כך מהר, ורעיונות שכאלה לא באים כל כך מהר גם כן. ובשביל לכתוב משהו מושקע, הוא לא יכול להיות סתם משהו, או סתם מושקע- הוא צריך להיות משהו, ושישקיעו בו. ואני…לא תמיד יש לי סבלנות לשבת עם רעיון יותר מחמש שניות, ולכתוב אותו ביותר מחמש דקות- כי אז לפעמים כבר יש לי זמן להטיל בו ספק. יש לי זמן לחשוב שאולי זה לא רעיון כל כך טוב, ואולי הוא כתוב בצורה פזיזה מדי, ואולי הרעיון לא יוצא כמו שחשבתי שהוא יצא, ואולי ואולי ואולי. ואתם יודעים מה? אולי לפעמים צריך לעשות משהו שהוא לא ממש מושקע, כדי שלפחות הוא יצא… לפחות הוא יצא משהו.
רְסִיסִים מִמֶנִי 