ארכיון רשומות מאת: tamar schachter

אודות tamar schachter

אהלן! אני תמר שכטר- ירושלמית, מורה, מוזיקאית, מתכנתת, ועוד כותרות.

אילו יכולתי

הָיִיתִי חוֹרֶזֶת אֶת הַשְּׁתִיקוֹתוּפוֹסַחַתעַל הַמּוּעָקָהוּמְפַסֶּקֶת אֶת הַהַפְסָקוֹת, שֶׁבֵּין שְׁאִיפָהלִנְשִׁיפָה. הָיִיתִי מִצְּלִיחָהבְּשׁוּרוֹת קְצָרוֹתמְדֻיָּקוֹתלִבְכּוֹת אֶת כָּל הַמֻּרְכָּבוֹת הַזֹּאתבְּדִמְעָה אַחַת שׁוֹטֶפֶת. [ ולא הייתי צריכה להוסיף הסברים והסתיגויות והתנצלויותולא להרגיש שפספסתי שזייפתי ששיקרתי שהגזמתיולא לסיים תמיד בשלוש נקודות…]*או כוכביות

3 תגובות

אנשים פשוטים לא רוצים לשנות סדרי עולם. הם רוצים בית. ואשה. ואוכל טעים בארוחת צהריים. ולהצליח לשלוח את הבן שלהם לחוג ציור. ולהרגיש בטוחים. אלו האנשים שבשלטון שיודעים שהפחד והאיום על הדברים הקטנים האלה זה הדבר היחיד שיגרום לעם לפעול. … להמשיך לקרוא

פורסם בתאריך מאת tamar schachter | כתיבת תגובה

תראי,

זה לא חדש לי שאני פחדנית. מה את מסתכלת עלי ככה? אני אומרת את זה בכל הזדמנות אפשרית. לא, לא כדי שירחמו עלי. לא כדי שלא יצפו ויתאכזבו. אני באמת מפחדת. נו אני רואה עלייך שאת מסכימה איתי, את סתם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע | כתיבת תגובה

יותר עצוב

כשפצחתי את עצמי וירקתי את הקליפות נשאר בי כל המלח וזה לא היה בגללך וגם לא בשביל ש תראה, זה פשוט יותר בריא מסגריות ו יותר קל מלכתוב ו יותר נגיש מאהבה

פורסם בקטגוריה שיר | כתיבת תגובה

לזאת שמחכה, או- למה אני לא כותבת הרבה לאחרונה

טוב, תנו לי שנייה לחשוב איך לנסח את עצמי. (הרבה יותר קל לי לעמוד על במה ולהכניס את המחשבות שלי לתבניות כמו שירה שמרחיקות אותי מהמציאות מאשר באמת להיות חלק ממנה. שריטה רצינית, תאלצו לסלוח לי) בזמן האחרון קשה לי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מחשבות שלא נכנסות לקטגוריה | עם התגים , | תגובה אחת

רק לא ליפול

שצף מילים חלולות מתנפצות לרסיסים. זה לא שיש לי מה להגיד זה פשוט כל החלל הריק הזה שאין לי מקום בו. אני רוצה לזכור איך לרצות לחפש את הקוץ הדוקר איפשהו זה שהלך לאיבוד בתוכי זה שמעיר אותי בבוקר אלוהים! … להמשיך לקרוא

תגובה אחת

מכה מבעד לשמיכה

בדלי השראה זרוקים ברחובות בדרך הביתה כואב כמו לנסות להיזכר ולשכוח כמה יופי כמה יופי זולג מהעיניים הנכונות

פורסם בקטגוריה שיר | כתיבת תגובה

שלח לחמך על פני המים

אתה מבין? כשהייתי קטנה נתנו לי לחמניה מתוקה עם שומשום, כזאת שהייתה על הפלטה בשבת ונשרפה בדיוק מספיק (רק בלמטה) ואמרו לי: "תקחי לך קצת, רק מה שבאמת תאכלי, ואם תרצי עוד, אז ברוך השם לא חסר בבית שלנו." וברוך … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע | 3 תגובות

כותרת

אילו היה לי איך לתאר ולא היה מה אילו היה לי מה לתאר ולא היה איך אך אין לי אפילו סימני שאלה או

תגובה אחת

תשובה

כאבי צלע כמו אחרי ריצה ארוכה כאבי פנטום בחלל המשלים כמו המועקה שבין שני מגנטים אני לא מכוון לא מסוגל להתקלף אין לי מקום להכיל את הריקנות הזאת יותר והיא נשפכת אותי החוצה הכל נעשה מעורבב ומסופק והייתי תוהו ובוהו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שיר | כתיבת תגובה