זה יום ראשון ואת
שולחת יד עייפה
לטלפון ומגלה
(עוד פעם)
שהשעה 11:10.
את הזריחה פיספסת מזמן
גם גל החום כבר הגיע…
האור המאובק
נכנס דרך החלון הסגור
ואיתו כל הרגעים של הלילה שנגמר
שהחושך יפה להם
יותר.
הפעם את כבר לא מופתעת
באכזבה משועממת את
יורדת למכולת לקנות לחמניה
שתפחה בזמן בו את צנחת
על המיטה אחרי ש
(עוד פעם)
הפסדת בקרב מול עצמך
רְסִיסִים מִמֶנִי 