יש אנשים שתולים שעון אפילו בחדר אמבטיה, כדי להגביל גם את הבריחות שלהם- לא לתת לעצמם להתמכר לשטיפת נפש הזאת. לא מזמן שמתי שעון מעורר אבל אחרי הפעם הרביעית שהיד המטפטפת שלי הרטיבה אותו בניסיון לדחות את הקץ הוא השמיע קולות מחאה ונשתתק. בגמר הדין ספרתי אותו והכרענו שאם אני אשים אותו בספא אורז למשך יומיים הוא ינכה לי שליש מהעונש בגין התנהגות טובה.
העולם מתחלק לאנשים שהולכים רק על הסדקים והשברים והחריצים ברחוב ולאלה שחושבים שאסור לדרוך על הקווים. ז"א, יש גם אנשים שעוד לא החליטו באיזה צד הם ומחליטים בהתאם לגודל הלבנים או אנשים שחושבים שזה מטומטם והולכים גם וגם בכוונה וכאלה שבכלל לא שמים לב לאן הם הולכים ועל מה הם דורכים ואולי הם בעצם קבוצה אחת וכל האחרים הם חלק אחר ובכלל- העולם מתחלק לכלמני חלוקות אפשריות, (כמו למשל כאלה שאוהבים סושי וכאלה שעדיין לא אכלו את הסושי הנכון, וגם לאנשים שפותרים קוביה הונגרית וכאלה שמבלגנים אותה, או אנשים שהתקבלו לתכנית מצוינות ביסודי ולאלה שהתקבלו אבל אמרו להורים שלהם שהם לא רוצים ועכשיו הם כבר לא זוכרים למה, וחבל.) חלוקות שכל אחת מהן שוברת את העולם לעוד כמה חלקים, וכל השברים האלה יוצרים אשליה של סדר, שזה בעצם בלאגן במסגרת, שזה אולי משהו שאפשר יותר לעכל- והכל בגלל איזה חכמולוג שהחליט להפריד את האור והחושך ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם כל החלל הפנוי הזה.
"וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם
לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ
מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף
עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין
וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי"
רְסִיסִים מִמֶנִי 
"מה עושים כשבגיל שלושים
בפעם ראשונה אתה הולך ברחוב
לבדך,
ואיך חוצים
את כל החלל הפנוי הזה"
(אלחנן ניר)
.
שאלוהים יהיה איתנו
(יש לציין שאני די מתרגשת מעצם התגובה, והתוכן שלה. אגב, הכרתי את השיר לפני שהכרתי את המושג- ובאמת הוא היה נשמע לי מוכר ביום חמישי 🙂 )
זה מקסים ומדוייק. והמשפט: כאלה שאוהבים סושי וכאלה שעדיין לא אכלו את הסושי הנכון, גאוני למדי.
תודה לך שירה יקירתי! בקשר לסושי- נכון?! 😀 קיבלתי השראה בעקבות מישהו ששיתף אותי בתאוריה שלו שכל אוהבי הסושי הם מיסיונרים…
יפה מאוד 🙂