תראי,

זה לא חדש לי שאני פחדנית. מה את מסתכלת עלי ככה? אני אומרת את זה בכל הזדמנות אפשרית.
לא, לא כדי שירחמו עלי. לא כדי שלא יצפו ויתאכזבו. אני באמת מפחדת. נו אני רואה עלייך שאת מסכימה איתי, את סתם עושה את הפרצוף הזה כדי שאני לא אוותר לעצמי.
את חושבת שאני לא רוצה שיהיה לי טוב? בטח שאני רוצה, אבל אני לא יכולה לשבור עוד לב אחד בעולם הזה. לא, לא משנה אם הוא שלי או של מישהו אחר. הכל יתפרק, רסיסים כ"כ קטנים כבר אי אפשר להרכיב מחדש. צריך להזהר.
אני יודעת.. אני יודעת שאני לא יכולה לצפות שמישהו מושלם יבוא ויציל אותי (אני לא רוצה שיצילו אותי. אני לא!) אבל אם אני לא אזהר זה יהרוג אותי. כן, יהרוג. תגידי שאני דרמטית עד מחר- שתינו יודעות שבפעם שעברה בקושי יצאתי מזה.
(אני מקצינה אני יודעת. אבל החיים הקטנים שלי זה מה שיש לי, והמנעד רגשות שלי גדול וצריך לנצל את כולו.)
ואיך אני בכלל אמורה לדעת שהוא לא פשוט עבר שם בזמן הנכון? כבר דיברנו על זה, אני בכלל לא תכננתי to fall for someone , לא עכשיו, אבל זה תמיד נמצא שם. תמיד צריך את זה… ואיך אני אמורה לדעת שאני רוצה אותו, ולא רוצה לאהוב? ואני לא יכולה. אני אומרת לך אני לא! זה יותר מדי לאבד. יותר מדי.

ואז הדמעות נשרו למעיין ועיגולים גדולים של עצבות העלימו אותה.

מודעות פרסומת

אודות tamar schachter

אני תמר. יהודיה, מאמינה, ירושלמית ועוד דברים. אני בעיקר יודעת שאני לא יודעת כלום, אבל אני עובדת על זה. this pretty much sums it up.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s