שצף מילים חלולות מתנפצות לרסיסים.
זה לא שיש לי מה להגיד
זה פשוט כל החלל הריק הזה
שאין לי מקום בו.
אני רוצה לזכור איך לרצות
לחפש את הקוץ הדוקר איפשהו
זה שהלך לאיבוד בתוכי
זה שמעיר אותי בבוקר
אלוהים!
תן לי לשרוף את החמץ שבי
תן בליבי ענווה
וקח את ההכנעה התפלה המכוערת שאני.
ובתוך ים החוסר הזה
יד שאולי שלי מתחננת
רק לא ליפול
(גם כשאתה לא שומע)
רְסִיסִים מִמֶנִי 
איך את מצליחה תמיד לכתוב את מה שאני מרגישה?!!