שלח לחמך על פני המים

אתה מבין?

כשהייתי קטנה נתנו לי לחמניה מתוקה עם שומשום, כזאת שהייתה על הפלטה בשבת ונשרפה בדיוק מספיק (רק בלמטה) ואמרו לי: "תקחי לך קצת, רק מה שבאמת תאכלי, ואם תרצי עוד, אז ברוך השם לא חסר בבית שלנו."

וברוך השם לא חסר.

***

האהבה שלי מתפזרת בעולם כמו חתיכות לחם שזורקים לברווזים באמריקה או בבריכה בגן החיות התנ"כי. לכן עדיין חלק בי אוהב את מתן ואת בן ואת אלי הכי הכי, כי כל אחד לקח לי ביס מהלחמניה. אבל אלי, אלי תמיד היה חופר בלחמניה ואוכל רק את הביפנוכו, אז ממנו יש לי את החור הכי גדול, ולי הוא השאיר רק את השרוף בלמטה שלא טעים לאכול לבד.

וכל פעם שאני רואה מישהו שהוא קצת מתפרס כמו מתן, או נחמד בהכחשה כמו בן, או אוכל את הביפנוכו של הלחמניה כמו אלי, אני קצת מתכווצת וקצת מתרחקת וקצת כמו מגנט.

כשהייתי קטנה לא התקמצנתי על הלחם- אם אני ארצה עוד אז ברוך השם, לא חסר.

אבל אני פרפקציוניסטית. לא נעים לי להביא לחם נגוס, במיוחד לא לאנשים רעבים, במיוחד לא רעבים כמוני, או כמו שאני רוצה שיהיו.

אז אתה מבין למה אני לא יכולה להשביע אותך?

(28.3.12)