(ללא כותרת)

"את לא יפה. את יכולה להיראות די מכוערת למען האמת הרבה פעמים- במיוחד אחרי שאת בוכה והפנים שלך אדומים אפילו יותר מבדרך כלל. את שיטחית ומנופחת ומזלזלת בכל מי שהמזל היה נחמד אליו קצת פחות. את עצלנית ושקרנית וילדותית וקיטשית ואת לא באמת מוצלחת כמו שאת משכנעת את כל מי שלא מכיר אותך עד הסוף. את מניאקית. אין בך טיפת טוב לב. את חיה בסרט, ואת כל היום עסוקה בלעשות פוזות על כל העולם שאת כבר לא מרגישה באמת.

אבל הכי גרוע זה הפחדנות שלך. הפחדנות בינך לבין עצמך. ועוד תמיד התגאת בזה שאת כנה עם עצמך לפחות, גם אם אפאחד אחר לא יודע את זה. כן בטח. את כל היום עסוקה בלהכחיש את מה שבאמת קורה לך."

אלה היו מילותיה האחרונות, ואז זרקתי את האבן פנימה וההשתקפות התנפצה למיליוני רסיסי דמעות.

אודות tamar schachter

אהלן! אני תמר שכטר- ירושלמית, מורה, מוזיקאית, מתכנתת, ועוד כותרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s