"את לא יפה. את יכולה להיראות די מכוערת למען האמת הרבה פעמים- במיוחד אחרי שאת בוכה והפנים שלך אדומים אפילו יותר מבדרך כלל. את שיטחית ומנופחת ומזלזלת בכל מי שהמזל היה נחמד אליו קצת פחות. את עצלנית ושקרנית וילדותית וקיטשית ואת לא באמת מוצלחת כמו שאת משכנעת את כל מי שלא מכיר אותך עד הסוף. את מניאקית. אין בך טיפת טוב לב. את חיה בסרט, ואת כל היום עסוקה בלעשות פוזות על כל העולם שאת כבר לא מרגישה באמת.
אבל הכי גרוע זה הפחדנות שלך. הפחדנות בינך לבין עצמך. ועוד תמיד התגאת בזה שאת כנה עם עצמך לפחות, גם אם אפאחד אחר לא יודע את זה. כן בטח. את כל היום עסוקה בלהכחיש את מה שבאמת קורה לך."
אלה היו מילותיה האחרונות, ואז זרקתי את האבן פנימה וההשתקפות התנפצה למיליוני רסיסי דמעות.
רְסִיסִים מִמֶנִי 