החלום- מוקדש לחברה שאני אוהבת =]

הלילה הוא הופיע שוב. מושלם כרגיל, עם חיוך שהיה מנפץ לרסיסים כל אחת חוץ ממני. לא שזה לא עושה לי משהו, החיוך הזה. הוא דווקא עושה הרבה. לאט לאט אני מוצאת סדקים ומכסה אותם מהר בעוד מסכה, עוד שכבה של מבוכה. או שמתנפצים או שלא. אין באמצע.

אבל אני כל כך רוצה להתנפץ! אני לא רוצה להשפיל מבט כשהוא מסתכל עליי במבט הזה, המאוהב טיפה יותר מדי. אני רוצה להסתכל חזרה ולהגיד: "הנה, רואה? אני נשארת בתוך העיניים היפות שלך, לתמיד, ואתה תחזיק אותי שם חזק חזק שאני לא אפול" . אבל אני לא מסוגלת. לעזאזל, למה לא? למה הוא מופיע בחלומות שלי כמעט כל לילה ואני תמיד צריכה להתעורר חסרת אונים מחוסר היכולת שלי לאהוב אותו? למה הוא תמיד כל מה שרציתי והוא בכל זאת לא האחד?

כשספרתי את זה לתמר היא אמרה שצריך לתת לזה זמן. ש"קודם כל" היא אמרה לי, "את אף פעם לא יודעת מה יקרה בלילה הבא, ובטח ובטח לא מה יקרה ביום שאחריו. אולי עוד תצליחי לאהוב אותו, וגם אם לא, אסור לך לשכוח שזה לא אשמתך."

אז אשמת מי זה את מוכנה להסביר לי? אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי מסוגלת לאהוב מישהו, לא להתאהב לשבוע, להיות בטוחה שאנחנו נתחתן, כמו ילדים בגן. אני כל כך מתגעגעת לזה. בטח גם היא, והיא לא מספרת. אין אצלה רגרסיות, לפחות לא כשאני רואה. ואני רואה אותה כל הזמן, בכל זאת- היא החברה הכי טובה שלי  מסוף היסודי.

הוא גם יופיע הלילה. אני יודעת. ובחלום שוב אני אצליח לאהוב אותו, והכל יהיה מושלם. ואז אני שוב אתעורר למציאות הזאת, הארורה, שהכל בה מורכב כל כך.

אודות tamar schachter

אני תמר. יהודיה, מאמינה, ירושלמית ועוד דברים. אני בעיקר יודעת שאני לא יודעת כלום, אבל אני עובדת על זה. this pretty much sums it up.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s