שאלות של חושך

לפעמים, בשקט בשקט בלילה כשכבר אף אחד לא שומע, בקושי אני, רק אלוהים- אני מעיזה לשאול את עצמי שאלות. שאלות של חושך.
אנשים אחרים אולי יחשבו שדווקא בלילה יהיה הכי מפחיד לשאול את השאלות האלה, אבל לי זה לא ככה. בלילה חשוך. בלילה אתה לא רואה את עצמך, ואתה גם לא חייב לחפש. בלילה אתה לא חייב למצוא תשובות. רק לשאול.
למשל יש פעמים שאני שואלת שאלות שאנשים אחרים יחשבו שאסור למשהיא כמוני לשאול אותן, אז אני שואלת רק בלילה, כי לאלוהים לא איכפת שאני שואלת.
ויש שאלות שאני שואלת בחושך כי אני מפחדת שאם אני אשאל אותן באור הן ייראו נורא מטומטמות, אז עדיף לא לראות אותן.
יש שאלות שאני שואלת רק כשאני ואלוהים שומעים, כי זה נורא אישי בנינו- מן סוד כזה של שנינו. ואז אתה מרגיש נורא מיוחד- כשיש לך סוד עם אלוהים.
אבל יש שאלות, שאפילו כשמאוחר מאוד בלילה אני מפחדת לשאול. מאלוהים אני לא מפחדת שישמע. לא. רק מעצמי.