אמרת לי שיש כל כך הרבה אנשים שחיים בסרט שזה עושה לך בחילה.
אמרתי לך שגם לי זה היה ככה פעם.
שאלת למה פעם.
אני חייבת להודות שבהתחלה לא ידעתי מה לענות. חשבתי שאולי זה בגלל שכנראה גם אני כזאתי, וזה קצת בעייתי לשנוא כל כך הרבה אנשים ולא לשנוא את עצמך. אבל זה לא תירוץ. יכולתי לשנוא את עצמי.
"תחשוב רגע למה אנשים עושים סרטים"
אמרת שזה כי הם מרגישים שהחיים שלהם לא מרגשים מספיק.
שאלתי אם מותר לקוות.
"מותר. אבל מה זה קשור"
"אנשים מקווים"
"לחיים מרגשים?"
"גם. אבל בעיקר להיות מאושרים."
