התפוזים

כשחשבתי עלייך אתמול, לשמש היה צבע של תפוז בתחילת החורף, משהו בין כתום לצהוב, בהיר כזה. נזכרתי איך אמרת לי פעם שהגוונים בשמש משקפים את הרגשות שלנו, כי אנחנו בעצם אלה שבוחרים איך לראות את העולם. אני לא בדיוק מבינה מה תפוז בתחילת החורף אמור להגיד עליי. הלוואי שהיית פה כדי להגיד לי.
אני זוכרת איך תמיד היית מקלף לי את התפוזים עם הסיכה של הכיפה, ואני לא הייתי מוכנה שאתה תשים את הסיכה על הראש אחר כך, למרות שלך לא היה איכפת. נהנת לראות אותי דואגת לך, אפילו על דבר שטותי כל כך.

כשחשבתי עלייך היום, לשמש היה גוון כתום כהה וקר, כמו התפוזים הכי מתוקים ורכים, ששנינו שנאנו. כשחשבתי על הגוונים של השמש ועל הרגשות שלי, לא יכולתי לחשוב על שום דבר, חוץ מהעובדה שלא משנה כמה אש יש בכדור אחד, הוא כל כך רחוק ממני שאני קרה כמו קרח.

אודות tamar schachter

אהלן! אני תמר שכטר- ירושלמית, מורה, מוזיקאית, מתכנתת, ועוד כותרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s