הגיטרה של אבא

בתוך הארון, בין כל הבגדים הישנים (איפה שבדר"כ שמים מגפיים) נמצאת הגיטרה של אבא. בעצם היא נמצאת שם רק בלילה, והיא בטח נורא בודדה בלי האצבעות שלי שידגדגו אותה, ובלי שיהיה אף אחד חוץ מהבגדים והמגפיים, לשיר לו שירים.

היא קצת זקנה, כי היא הייתה הגיטרה הראשונה לגמרי של אבא, כשהוא רק התחיל לנגן, ותמיד כשלוחצים על המיתר האחרון טיפה יותר מדי למטה (בערך בסריג השישי, ככה אבא אומר) יש מן זמזום כזה, זיוף קטן שבו היא מזכירה לך את הדרך הארוכה שעברה. ומה שהכי חשוב הוא, שאסור לך לזלזל בה! למרות שכשמסתכלים מהצד כל מיתר הוא בגוגבה שונה,ולמרות שהגב קצת מתקלף, ואפילו את הקישוטים ליד הפתח (שנראה כמו פה גדול בלי שיניים) כבר לא כל כך רואים.

זה מוזר לחשוב שגיטרה כל כך ישנה יכולה כל הזמן להמציא שירים חדשים (אפילו שאני קצת עוזרת לפעמים). למרות שבכלל לא איכפת לי שהיא ישנה, כי הצלילים תמיד ישארו חדשים.

אודות tamar schachter

אני תמר. יהודיה, מאמינה, ירושלמית ועוד דברים. אני בעיקר יודעת שאני לא יודעת כלום, אבל אני עובדת על זה. this pretty much sums it up.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s