כלוב

אתה יושב בבית, שהפך להיות בית סוהר של הנשמה. הכלוב הזה מחזיק את כל מה שאתה רוצה להוציא החוצה, עמוק עמוק בתוך הבטן- כמו אגרוף. אתה רוצה להגיד לכל העולם מה אתה חושב, ושגם מישהו יקשיב, אפילו מישהו אחד, וזה יהיה מספיק, אבל הכלוב סוגר אותך. אתה רוצה לברוח רחוק מכל הבלאגן שמסתובב אצלך בראש, או אולי סתם לתפוס אותו לאט לאט ולהניח חזרה במקום, כמו שני סלילי חוטים שהסתבכו- אתה לא יכול, הכלוב הזה קושר את הידיים שלך ביחד, ולא משנה כמה הן צמודות, הן יהיו מאוחדות פחות ואף אחת מהן תהיה מסוגלת לעשות את עבודתה.

הכלוב כובל אותך בשלשלאות אל המציאות.

ככה זה כשנדפק המחשב.

אודות tamar schachter

אהלן! אני תמר שכטר- ירושלמית, מורה, מוזיקאית, מתכנתת, ועוד כותרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפור קצר\ קטע, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על כלוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s