החתיכה האחרונה של הפאזל

כשהייתי קטנה, ובשבת אחרי הצהריים היינו עושים פאזלים, ליד השטיח בבית הישן,הייתי לוקחת את החתיכה האחרונה של הפאזל ומחביאה אותה. רציתי להיות זאת ששמה את החתיכה האחרונה. פעם אחת, כשהתחלתי כבר ללכת לבני עקיבא ועשינו פאזל של דינוזאורים, לקחתי את החתיכה האחרונה והחבאתי אותה. ואז שכחתי שהחבאתי, והלכתי לסניף (כי כבר הייתי ילדה גדולה). כשחזרתי הבייתה, אבא ואמא ויונתן, האח שלי הקטן, יישבו במטבח והיו קצת כועסים, וקצת עצובים, כי הם לא מצאו את החתיכה האחרונה של הפאזל. אז מהר מהר רצתי והבאתי את החתיכה האחרונה מהמחבוא, ואז הם קצת כעסו וקצת שמחו. אולי הרבה שמחו- כי סופסוף סיימנו את הפאזל של הדינוזאורים- הוא באמת היה פאזל יפה.

אמא בעיקר שמחה ,כי היא הייתה בטוחה שהחבאתי את זה במקום טוב, ואז זה בכלל לא טוב. להחביא במקום טוב בטח נשמע קצת מוזר למישהו שהוא לא מהמשפחה שלנו, אבל לנו זה נשמע פשוט בסדר גמור,אבל אולי כדי שאני אסביר, נכון? סבתא של אמא שלי (ז"א אמא של סבתא שלי, או אמא של אמא של אמא שלי,או סבתא רבה שלי, כולם זה בסדר מצידי) הרבה פעמים הייתה מחביאה כל מני דברים טעימים כדי שסבתא שלי והאחים והאחיות שלה לא היו מוצאים, אבל אז הייתה בעיה קטנה, כי היא לא הייתה מוצאת את הדברים האלה בעצמה, כי היא שכחה איפה היא החביאה אותם. ומאז, כל פעם שמישהו מהמשפחה שלנו מחביא משהו ושוכח איפה, אנחנו אומרים שהוא החביא את זה במקום טוב- כל כך טוב שהוא בעצמו לא מצליח למצוא אותו.

ומאז כבר גדלתי, ויש פאזלים אחרים וקשים יותר שאני מנסה להרכיב. בזמן האחרון אני מנסה לפתור פאזל מאוד מאוד קשה, אני לא יודעת בדיוק מה התמונה שאני מנסה להרכיב, יש כאלה שקוראים לתמונה הזאת זהות, ויש כאלה שקוראים לתמונה הזאת עצמי, אבל עד שאני לא אסיים להרכיב את כל החתיכות, אני לא ממש יכולה להגיד. דבר אחד אני יודעת הוא, וזה שהחבאתי את החתיכה האחרונה. החבאתי אותה במקום טוב.