מכיר את זה שיש תחושה כזאת של וואקום במוח? שאתה חושב וחושב, ואז פתאום אתה מרגיש שמצאת רעיון גאוני, ואיכשהו זה תמיד מתפוצץ לפני שאתה מספיק לתפוס אותו? ואז אתה מנסה לדמיין מה הרעיון הזה היה יכול להיות. אתה יודע שזה היה רעיון ממש מוצלח, הבעיה היא- שהריק הזה בפנים משגע אותך. גם רעיונות הוא לא מוכן לשאוב פנימה. אז אתה מנסה לשכנע את עצמך שבטח סתם דמיינת, והרעיון הזה לא היה קשור בכלל לשום דבר, בטח עוד פנטזיה נדושה. פנטזיה כזאת שיש לכל ילדה כמעט… נוו, אתה לא מכיר? הזאת של הסוף טוב הכל טוב, שיגיע אביר על סוס לבן, מושלם מכל בחינה ויציל אותה ממוות ע"י נשיקה. לא שהיא פגשה אותו אי פעם, אבל בכל זאת הוא יהיה אהוב ליבה.
אתה בטח חושב שעלתה לך כזאת פנטזיה בראש, לא? אתה חושב שהיא גם ככה מלאה בקיץ', ושהיא לא לרמה שלך. אתה לא מבין שהסרט דיסני הזה הוא התקוות של כל אחד כמעט רק שרידדו אותם עד שהם נהיו שטחיות כמו לאפה.
הרעיון הזה לא מפסיק להציק לך, ושעות על גבי שעות אתה מנסה לחפש אותו, בלי להבין שכדי למצוא רעיונות צריך לתת למוח לנוח מדי פעם. מה, לא מכיר? מוזר. זה בדיוק מה שקרה לי עכשיו.
רְסִיסִים מִמֶנִי 