עוגות

ישבתי במטבח על כיסא קצת מלוכלך מקמח ושולחן קצת מלולכך מהרבה דברים, עם מיקסר ביד אחת וקערה מפלסטיק בשניה.המיקסר השמיע קול זמזום לא מאוד שקט, ואני זמזמתי דברים שנשמעו קצת יותר יפה. שירי יומולדת, בעצם. והיה לי מצב רוח טוב בלי סיבה מיוחדת- אלא אם כן אפשר להחשיב המון המון עבודה בתור סיבה לשמוח. לדעתי כן.
עצרתי את הזמזומים הלא כל כך שקטים של המיקסר והבאתי את העוגה מהשיש. הקצפת יצאה ממש עמידה, וקיוויתי שהיא תישאר יפה כל כך עד מחר בבוקר. הבאתי סירופ שוקולד והתחלתי לכתוב, לאט וברור, כמו שהמורה לרטוריקה למדה אותנו, אפילו אמרתי את המילים בקולכדי שהיא תהיה מרוצה: "יומולדת שמח- אח גדול!" את הלבבות מסביב לא יכולתי להגיד בקול, אז המשכתי לזמזם שירי יומולדת.
התרגשות רחפה באוויר. או אולי זה סתם הקמח.