מדבר

יבש. לגמרי יבש. מתפרס עד אינסוף ובכל זאת עשוי מגרגרים קטנים של נשמה. לפעמים הוא מסונוור כל כך ופגוע, שאי אפשר לגעת בו. צריך לחיות בתוכו שנים כדי לדעת לשרוד, כדי לדעת למצוא את החיים, היופי, השמחה–התקווה. צריך לחיות בתוכו שנים כדי שהוא יחליט ברוב טובו לקבל אותך.

ואני? אני חיה בו מאז שנולדתי, ועדיין לא מכירה אותו לגמרי. אבל דבר אחד הבנתי-אנחנו אחד. כדי לבטוח בו אני צריכה להפוך אותו לחלק ממני. גם אם הוא מתנכר ויבד ובוגדני. הוא פשוט אני.
כי ככה זה ואין מה לעשות נגד זה- הלב שלי מדבר.

אודות tamar schachter

אני תמר. יהודיה, מאמינה, ירושלמית ועוד דברים. אני בעיקר יודעת שאני לא יודעת כלום, אבל אני עובדת על זה. this pretty much sums it up.
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, סיפור קצר\ קטע, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s