יבש. לגמרי יבש. מתפרס עד אינסוף ובכל זאת עשוי מגרגרים קטנים של נשמה. לפעמים הוא מסונוור כל כך ופגוע, שאי אפשר לגעת בו. צריך לחיות בתוכו שנים כדי לדעת לשרוד, כדי לדעת למצוא את החיים, היופי, השמחה–התקווה. צריך לחיות בתוכו שנים כדי שהוא יחליט ברוב טובו לקבל אותך.
ואני? אני חיה בו מאז שנולדתי, ועדיין לא מכירה אותו לגמרי. אבל דבר אחד הבנתי-אנחנו אחד. כדי לבטוח בו אני צריכה להפוך אותו לחלק ממני. גם אם הוא מתנכר ויבד ובוגדני. הוא פשוט אני.
כי ככה זה ואין מה לעשות נגד זה- הלב שלי מדבר.
רְסִיסִים מִמֶנִי 